מה נשתנה הלילה הזה?

מה נשתנה הלילה הזה?

ערב פסח. י״ב בנִיסָן תשע״ד. בעוד כמה שעות בני ישראל בארץ ובתפוצות יישבו מסובין סביב השולחן כייאה לבני חורין.

המצות שבו למדפי הסופרמרקטים בסידני.המאכלים והמאחלים שבים, כמידי שנה. ובאותה מחזוריות גם הסידורים והויכוחים בעיניין הסדר שבים. מי עושה אותו עם מי והיכן?

שמחה רבה – אביב הגיע פסח בא.

אז מה נשתנה הלילה הזה? הרבה.

 זה הסדר הראשון בלי רינת. אחותי שאהבתי, שהדירה שינה מעייני מרוב דאגה – מרוב חרדה. יותר משמונה חודשים שהיא הלכה מאיתנו – מאז שמחלת האנורקסיה לקחה אותה.

הנסיבות הן כה טראגיות, האסון כה גדול שאני מתקשה לתת לו ביטוי. אני כמו אותו בן אשר אינו יודע לשאול. במקום זאת, אני סוחב את המועקה ככבודה רבת משקל. גם אם ידעתי לנסח את השאלות לא אמצא לעולם מי שיידע לתת לי תשובות.

אולי סוף סוף רינת מצאה מנוחה נכונה לנפשה המיוסרת. אולי היא בת חורין.

בעוד שעות ספורות יגיעו אורחים ויספרו את סיפור יציאת מצריים. הצעיר שבחבורה ישאל "מה נשתנה הלילה הזה" והתשובות תהיינה בצורת פיזמון שמח ונגין. אני רואה מול עיניי משפחות ומכרים קוראים  מן ההגדה, איש איש בתורו, ומגידים את סיפור עַבְדוּתינו לפרעה, כאילו היינו אנו שם – כאילו יצאנו אנו ממצריים, מחירות לעבדות.

זה גדול עלי. יותר מדי בשבילי. כל מחשבותי תרודים בכיסא שעליו רינת עוד לא תישב. והכאב כה גדול- כגודל השמחה המצווה עלינו.

האובדן מתגלה בפרטיו.

אני נזכר בשיחות שהיינו מנהלים רינת ואני לקראת הסדר.הטקסטים שהחלפנו והצילומים שהייתה שולחת. דברי דיומא. והחסר כל כך מתעצם היום, בערב החג. מזכיר לי את שירה של מירי אלוני:

 

כֵּן, עֶרֶב
שִׁכּוֹר מִשֶּׁמָּחָה וּמִבֶּכִי
וְכָל נישמתי רַק אלייך
לָדַעַת שְׁאֵלָה חייֵּךְ
שֶׁעוֹדֵךְ... שֶׁאוּלַי....
 

קשה לי לעשות "כאילו".  כאילו שבו חיי למסלולם, כאילו חזרתי לשיגרה. מה נשתנה הלילה הזה? – כולו מרור. הלילה הזה אהיה הבן החמישי – זה הנעדר מהסדר

 

 

 

 

How Is This Night Different from All Other Nights?

 

 

Passover evening, 2014. In a few hours Jews the world over will sit reclined around the seder table, as befitting liberated men and women.  

 

The unleavened bread has returned to the shelves in the supermarkets here in Sydney. The traditional foods and the well-wishers, they too return, as they do each year.

 

In the same cyclic fashion the arrangements and arguments over the seder night return: who will do it with whom and where.

 

A joyous time, by all accounts.

 

So what is different about this night from all other nights? Quite a lot.

 

It is the first seder night without Rinat. My sister, who I loved dearly, who deprived me of sleep due to worry for her wellbeing. It is more than eight months since she left us; since she lost the battle to anorexia.

 

The circumstances are so tragic, the tragedy so immense that I cannot give it expression. I am like the son who does not know how to ask.

 

Instead, I carry the burden like a heavy piece of luggage. Even if I did know how to put it in words, I would never find anyone who could give me answers.

 

Maybe Rinat has finally found rest for her tortured soul. Perhaps she is now truly liberated.

 

In a few hours’ time guests will arrive to recount our story of exodus from Egypt. The youngest in the crowd will ask ‘what is different to this night from all other nights?’ and the reply will arrive in a melodic chorus. I see in my mind families and friends reading from the Hagadah, each in turn, retelling the story of our servitude to Pharaoh, as though we were there, as though it is we who were delivered from Egypt, from bondage to freedom.

 

It is too much for me. All my thoughts are preoccupied by the empty chair, the one she will never sit on again. And the pain is as great as the joy we are enjoined to feel.

 

The loss is in the details. I recall conversations we would have, Rinat and I, on this night. The text messages we’d exchange and the photographs she’d send me. Everyday stuff. And the emptiness magnifies manifold today, on the eve of passover. It reminds me of Miri Aloni’s song:

 

Yes, evening

Intoxicated with laughter and sobbing

My soul reaches out to you

To know that this is your life

That you are

That maybe…

 

It is hard to pretend. To pretend that I’m back on track; that life has returned to routine.

What is different from this night from all other nights?

 

This night I will be like the fifth son – the one who is absent from the seder night.